אתרים לחברות SaaS וסטארטאפים: איך מציגים את התמחור ומהו המודל הנכון עבורכם?
11 במאי 2025
עודכן בתאריך
באתרים של חברות SaaS וסטארטאפים, כמעט כל ה-CTA's באתר מובילים למקום אחד מאוד חשוב — התמחור ורכישה, יש לא מעט דרכים להציג מחירים: תשלום לפי שימוש, חבילות קבועות מראש, או אפילו מודל Freemium מותאם. אבל לא כל שיטה מתאימה לכל מוצר. כל שירות דורש גם מודל תמחור נכון וגם דרך הצגה אסטרטגית שתואמת לה.
במאמר הזה אני רוצה לדבר איתכם על שתי גישות נפוצות באתרים לחברות SaaS, טכנולוגיה וסטארטאפים: תמחור דינמי (מבוסס שימוש) מול תמחור קבוע בשיטת הפופקורן. אסביר על כל אחת ואדבר על ההבדלים, נראה מתי כל אחת מתאימה, ואיך להציג אותה נכון מבחינת UX, עיצוב וחשיבה שיווקית – במיוחד כשמדובר באתרי פרימיום לחברות טכנולוגיה ו-SaaS.
אילון סקירה
UI/UX Senior & Web Developer
מודל תמחור דינמי (מבוסס שימוש)
תמחור דינמי או מבוסס שימוש אומר דבר פשוט: הלקוח משלם לפי כמה שהוא משתמש בפועל. בין אם זה לפי מספר משתמשים, כמות פעולות או נפח נתונים – המחיר משתנה בהתאם לצריכה האמיתית של השירות. זה הופך את התמחור לגמיש יותר, ומאפשר לכל לקוח לשלם בדיוק על מה שהוא צריך – לא יותר ולא פחות.
כמובן, גם בתוך השיטה הזו יש וריאציות. מוצר SaaS אחד שמיועד לניהול צוותים יכול לתמחר לפי גודל הצוות – כלומר, לפתוח את כל הפיצ'רים, אבל להגביל את כמות המשתמשים. מוצר אחר דווקא ייתן גישה חופשית למספר משתמשים, אבל ינעל יכולות מתקדמות ופיטצ'רים מאחורי מדרגות שונות של תשלום. כל אחד בוחר לפי מה שהכי משקף את הערך במוצר שלו.
גישה היברידית
בתמונה שמוצגת כאן רואים שילוב בין שתי הגישות – תצוגה היברידית. מצד אחד, יש חבילת פיצ'רים קבועה וברורה, אבל מצד שני המשתמש יכול לבחור את גודל הצוות שלו – והמחיר משתנה בהתאם. זו דרך חכמה לשדר גם ערך ברור וגם התאמה אישית. מבחינת UX, זה נותן למשתמש תחושת שליטה: הוא בוחר את מה שמתאים לו, רואה את המחיר מתעדכן בזמן אמת, ומקבל תחושת ביטחון שהוא לא משלם על משהו שהוא לא צריך. התחושה הזו של שקיפות וגמישות תורמת לאמון – ומובילה ישירות לשיפור בהמרות.
מודל תמחור סטטי (ושיטת הפופקורן)
בניגוד לתמחור גמיש שמשתנה לפי שימוש, תמחור סטטי מתבסס על הצעה של חבילות קבועות מראש. בדרך כלל מדובר ב־2 עד 5 מסלולים שונים, שכל אחד מהם כולל סל מוגדר של פיצ’רים, מגבלות שימוש ומחיר חודשי קבוע. השיטה הזו עובדת טוב במיוחד באתרים לחברות SaaS שרוצות לשדר בהירות ופשטות – המשתמש רואה בדיוק מה הוא מקבל וכמה זה יעלה לו, בלי הפתעות.
שיטת הפופקורן
בתוך המודל הזה, יש שיטה קצת מתחכמת שנקראת שיטת הפופקורן – כי היא מבוססת על אותו עיקרון פסיכולוגי שמניע אותנו לבחור בגודל האמצעי או הגדול כשאנחנו עומדים מול דוכן פופקורן בקולנוע.
לרוב מוצגות שלוש חבילות: קטנה, בינונית וגדולה. עכשיו נניח שהדלי פופקורן הקטן עולה 25 ש"ח, הבינונית עולה 30 ש"ח, והגדולה קופצת ל־50 ש"ח. מה שקורה בפועל זה שהפער בין הדלי הקטן לבינוני הוא רק 5 ש"ח – (תוספת של כ-15% במחיר) אבל הדלי הבינוני כמעט כפול בגודל מהקטן, ז"א שאנחנו נרגיש שאנחנו מוותרים על תוספת של 50% מהערך ב15% מהמחיר - ושיש לנו פה דיל מאוד טוב להכפיל את כמות הפופקורן שנקבל בעד תוספת קטנה של 5 ש"ח.. נשמע טוב נכון? זו בדיוק הנקודה, זה לא שההצעה הבינונית היא כזו כידאית ומשתלמת — אלא שההצעה הקטנה פשוט מתומחרת מאוד גבוה, וככה נוצרת ההשלייה.
ולגביי החבילה הגדולה, היא כבר מרגישה רחוקה יותר – גם במחיר וגם במה שהיא כוללת – והיא מיועדת לקהל מאוד מסוים שבאמת צריך אותה.
לסיכום, החבילה הבינונית היא לרוב הבחירה שהכי קל לדחוף אליה: היא לא מרגישה יקרה מדי, הערך בה גבוה יחסית למחיר, והעיצוב באתר ידאג להבליט אותה – תווית “הכי פופולרית”, צבע אחר, כפתור גדול יותר, רקע בולט, וכל מה שיעזור ליוזר להרגיש שהוא עושה את הבחירה "הנכונה".
בואו נסתכל על דוגמא
בתמונה המצורפת רואים את שיטת הפופקורן בפעולה: שלוש חבילות מסודרות זו לצד זו, כאשר החבילה האמצעית – “מקצוענים” – מסומנת בתווית ברורה של "בחירה מומלצת" וצבועה בצבע שונה. המחיר, הפיצ’רים והכפתור – כולם בולטים יותר מחבילות אחרות. המטרה כאן ברורה: לכוון את רוב המשתמשים לבחור במסלול הזה. מהצד של ה-UX, מדובר במהלך מחושב – כשאנחנו מדגישים ויזואלית את מה שנכון לעסק או משתלם ללקוח, אנחנו עוזרים לו לבחור בביטחון ומפחיתים התלבטות. הדגשות כאלה גם משדרות שזו הבחירה הפופולרית, ויוצרות תחושת ביטחון דרך "חכמת ההמונים".
עיצוב כזה, עם הפרדה ברורה בין החבילות, רשימות תועלות שקל להשוות ביניהן וכפתורים מזמינים, יוצר חוויית תמחור נגישה, משכנעת ומכוונת מטרה – בדיוק כמו שצריך באתרי פרימיום לחברות טכנולוגיה ו-SaaS.
איזה מודל תמחור מתאים לי? סטטי או דינמי?
את הבחירה במודל התמחור לא עושים על בסיס תחושת בטן או טרנד – זו החלטה שצריך לבחון גם דרך ההיבט הפיננסי של המוצר, מודל ההכנסות וצורת השימוש של הלקוחות.
ובכל זאת, הנה כמה מאפיינים שיעזרו לכם להבין מי מהשניים – תמחור דינמי או סטטי (שיטת הפופקורן), עשוי להתאים יותר למוצר שלכם:
תמחור דינמי / מבוסס שימוש
• המוצר שלכם עובד לפי נפח שימוש מדיד: כמו כמות משתמשים, קריאות API, GB, משימות, או כל יחידת פעולה.
• אתם רוצים להוריד חסמים לכניסה ולאפשר ללקוחות להתחיל לשלם מעט – ולגדול עם השימוש.
• יש לכם טווח רחב של לקוחות: מעצמאים ועד ארגונים – וכל אחד מהם משתמש בהיקף שונה מאוד.
• אתם מחפשים דרך שקופה וגמישה לתמחר, שמתאימה גם לעסקים קטנים וגם לאנטרפרייז, בלי לקבע את כולם לאותן חבילות.
תמחור סטטי / פופקורן
• אפשר לפלח את הלקוחות שלכם בצורה ברורה לפי שלבים/גודל.
• השירות או המוצר כולל פיצ'רים ש"מתאימים" לפי רמת הלקוח, ואתם רוצים לשלוט על מה נפתח בכל שלב.
• אתם רוצים להציג הצעה ברורה, צפויה, בלי תלות בשימוש – כדי שהמחיר יהיה פשוט להבנה ולתקצוב.
• אתם בונים חוויית שדרוג מדורגת – ומעוניינים שהלקוחות יתחילו מהחבילה הבסיסית וישדרגו בהמשך דרך חיכוך נמוך.
אם אתם מזהים את עצמכם ביותר ממאפיין אחד מכל צד – זה בסדר. לפעמים הפתרון הטוב ביותר הוא דווקא שילוב בין שתי הגישות, או מודל שמתפתח לאורך זמן עם המוצר.
בואו נדבר ונבין יחד איך ליצור את האתר המושלם שישרת את העסק שלכם, קבעו פגישה או השאירו פרטים בטופס — נתראה :)